לפני הסערה המתקרבת, התראה בנושא שפעת החזירים

מחר ומחרתיים אמורה להכנס האמא של כל הסערות עם משבים של 25, 30 ואפילו 40 קשר וגלים שיגיעו בשיא לגובה תורן. לכל מי שעדין לא גלש בסערות חורף יש לי המלצה אחת: תבואו מוקדם לפני שהסערה האמיתית מתחילה, תגנבו שעה-שעתיים ותברחו. סערות הן עניין מסוכן, בעיקר לציוד אבל גם לבני אדם. יותר מכל חשוב לוודא שאתם והציוד שלכם במצב תקין: קרדן ומיתרים. אם אתם לא בטוחים, תשארו יבשים. לצערי לא הספקתי להכין "ספישל סערות" כי הייתי חולה ולכן אני גם לא מתכנן לגלוש השבוע כי אני חלש מדי בשביל סערה כזאת.

בשבוע שעבר ארעה התפרצות של שפעת החזירים בביה"ס אוסישקין בתל-אביב.

ביום חמישי 22/10 נעדרו מביה"ס תלמידים בודדים.

ביום ראשון הגיעו לביה"ס רק 40 תלמידים.

בכיתה של בני שנדבק גם הוא במחלה הגיעו ביום שלישי שלושה תלמידים.

כל השאר היו חולים. כנראה שבודדים אפילו אושפזו.

בדיקה טלפונית שערך ביה"ס ביום רביעי העלתה שמתוך כ-180 תלמידים 120 נדבקו במחלה.

כמו כן נדבקו חלק גדול מצוות ביה"ס כולל המנהלת וכמה מהמורים.

גם אני חליתי ורק ביום חמישי התחלתי להתאושש. מדובר במחלה מאד לא נעימה: שניים-שלושה ימים לפחות של חום גבוה, צמרמורות, כאבי שרירים ושיעול שמטלטל את כל הגוף וכואב בגב ובחזה.

למי שלא מבין, שפעת החזירים היא מחלה מדבקת ביותר.

ההדבקה מתרחשת גם ממרחק של שלושה מטרים אפילו בלי אפצ'י.

 

הגורמים הרשמיים, קרי משרד הבריאות והעיריה לא התיחסו בכובד ראש להתפרצות. אם היו עושים כן, היו צריכים להעביר הנחיות מדוייקות לבתי הספר ולגנים האחרים בסביבה שלא לקבל ילדים חולים לכיתות וכן להפיץ מודעות מאירות עיניים שיתלו בכניסה לגנים ולכיתות עם הסבר מפורט על המשמעות של הדבקה נרחבת. כל זה לא נעשה. למרות ההנחיות שגיבש משרד הבריאות, לפיהן במצב של מעל 50% הדבקה יש לסגור את ביה"ס, לא ניתנה הוראה כזו. אפשר לקבל את כל זה בהבנה על רקע הניסיון להעביר חוק לפיו עובדי ציבור אינם אחראים לתוצאות רשלנותם, בעקבות פרשת רמדיה.

מצער יותר היה לראות הורים לילדים חולים מביאים אותם לגנים ומסבירים לגננות שהילד סתם קצת מפונק היום, שזה פסיכוסומטי ושהם נתנו לו אקמולי ואז רצים לעבודה (או לקפה). ביום שישי פגשתי אחים גדולים של ילדים בגנים שהתלוו להוריהם, בזמן שהם חולים, אל הגנים והסתובבו שם באין מפריע. התוצאות לא אחרו להופיע בשטח וחלק מילדי הגנים בסביבה כבר חולים.

רופאת המשפחה שלנו, טיפלה ביום ששי ב-43 ילדים. היא תיארה לאשתי שיחת טלפון עם הורה שנשמעה בערך ככה:

"שלום דוקטור, הבן שלי מאד חולה, יש לו חום גבוה והוא מרגיש מאד לא טוב."

"טוב, תשמעי בבקשה, נא לבוא עם הילד למרפאה."

"אני לא יכולה עכשיו, אני בעבודה."

"טוב, אני מבינה, אבל איפה הילד?"

"בביה"ס."

המשמעות של התעלמות מההנחיות הפשוטות היא גדולה ויכולה להיות קטלנית בעיקר לאוכלוסיות בסיכון אבל גם לאנשים בריאים. על מנת לצמצם הדבקה נרחבת, יש לנקוט מספר פעולות פשוטות.

• 
  
  אם חליתם, אל תלכו לעבודה.
  
• 
  
  אם ילדיכם חולים, אל תשלחו אותם לגן או לביה"ס. לכל הורה עובד בישראל מגיעים 12 ימי מחלת ילד.
  
• 
  
  השארו בבית. חזרו לעבודה/ביה"ס/גן רק 24 שעות אחרי שהחום נעלם.
  
• לאחר טיפול בבן משפחה חולה, לפני יציאה מהבית ובחזרה אליו, הקפידו לשטוף היטב ידיים במים וסבון.
• אין צורך לבודד בני בית שלא נדבקו. הם יכולים להמשיך ללכת לעבודה, לביה"ס ולגן ולעשות קניות.
• שתו הרבה תה עם לימון ומרק עוף.

זה לא צחוק ובכל זאת, לסיום, כדי למנוע תירוצים, כך מכינים מרק עוף. זה קל מאד וזו התרופה הכי טובה. כשקפטן קוק, מגלה איי הוואי (כן, גם את הוקיפה הוא גילה) חלה וקדח מחום, רופא הספינה דרש מהטבח להכין לקפטן מרק עוף. מכיוון שלא היתה תרנגולת בספינה, הטבח רב התושיה הורה לאחד המלחים לגנוב את הפקינז של הדוקטור ...

מרק עוף:

שמים סיר גדול (הכי גדול שיש לכם) על האש עם 2/3 מים.

מתחילים לקלף ירקות וזורקים אותם לסיר (ככה תוך כדי, בסוף כל קילוף): גזרים נניח 4 גדולים, תפו"א (2), בצלים (2) ו/או קרישה (מה שיש), שורש סלרי או פטרוזיליה, עגבניה קלופה (שמים 5 דקות במים רותחים ואז חורצים בסכין ומקלפים), 2 שיני שום קלופות שלמות, אפשר קולורבי מקולף, צרור פטרוזיליה יחד עם עלי סלרי עדיף לקשור עם חוט ריקמה או תפירה שלא יתפזר בכל הסיר והכי חשוב לשטוף בטרוף אלא אם כן אתם אוהבים בוץ במרק. אם אין חלק מהירקות, לא נורא, העיקר שיהיה הבצל, השום ומה שיש מכל השאר. לא להגזים עם הירקות שישאר מקום למרק.

עכשיו מגיע תור הכלב, סליחה העוף. אם יש לכם שלדים בארון, סליחה בפריזר, קחו ארבעה. אפשר לדחוף אותם קפואים לסיר. אם יש לכם תרנגולת, גם טוב, תורידו ממנה כמה שיותר את השומן ואת העור ותדחפו אותה פנימה שלמה ומופשרת.

מוסיפים כף מלח ומים עד ס"מ משפת הסיר, מכסים, מחכים לרתיחה ואז מנמיכים את האש למינימום. כדאי לבדוק מדי פעם ולהוסיף מים רותחים אם חסר. אם מצטבר קצף אפרפר מגעיל למעלה, תוציאו אותו עם מסננת או משהו. המרק מוכן אחרי בערך שעה או כשהעוף מכובס.

חם מיוטיוב - ויקטור פרננדז בפוזו

שפעת חזירי-ים

שפעת חזירי ים (באנגלית Guinea Pig Flu) הינה מחלה עונתית האופיינית לחודשי החורף הקרים. כמעט כל המקרים של שפעת חזירי הים נצפו בקרב אנשי ים, בעיקר גברים מבוגרים העוסקים בספורט ימי אתגרי ש"התחזרו" על הים תוך התעלמות כמעט מוחלטת מטמפרטורת המים, הרוח המקפיאה , גילם ומצבם הגופני וכתוצאה מכך לקו בהתקררות קשה ביותר. בישראל מדווחים מדי שנה מספר מקרים של שפעת חזירי ים בעיקר בעונת הסערות בחודשים ינואר ופברואר.

אבחון

ניתן לאבחן שפעת חזירי ים בקלות כיוון שעל אף התסמינים הרגילים והלא נעימים של שפעת כגון שיעול, חום, כאב ראש, מחושי שרירים וחולשה החולים בד"כ מאושרים מאד ולא מפסיקים לדבר על ה-"סשן המדהים" שבמהלכו התקררו.

אין טיפול

הטיפול המקובל בשפעת חזירי ים נגזר מאופיים הלא נוח של חברי אוכלוסיית הסיכון אשר בד"כ מסרבים בכלל להכיר במצבם, בוודאי לא לנוח ולא כל שכן לקבל טיפול רפואי. לכן הטיפול המקובל הוא בד"כ התעלמות.

תפוצה בישראל

באופן לא מפתיע התפוצה של שפעת חזירי הים יורדת בהתמדה משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה להעלמות המחלה קשורה ישירות להעלמות עונת החורף בישראל. הסיבה השניה היא העלמותה ההדרגתית של אוכלוסיית הסיכון.

האותיות הקטנות

הכותב אינו רופא. המאמר נכתב במהלך התקף של 40 חום באמצע הלילה כתוצאה מהדבקות בשפעת החזירים יומיים אחרי סשן גלישה פנטסטי.

איזה יום נהדר, איזה יום.

עוד קצת עדכון: קרעתי את ה-STORM 6.0 שלי. גל נחת עליו. פיצצתי את הבוהן של רגל ימין על סלע תוך כדי ווטרסטארט. היה מעולה. אחרי שה-6.0 נקרע, שמתי 5.0 שהיה חלש בהתחלה ואז היה חזק מדי במשבים.
עכשיו שוב כואבים לי השרירים, החתכים והשלפוחיות בידיים ואני מאושר.
מצורף ווידאו לא מאד מרשים אבל בכל זאת הוא נותן קצת תחושה של איך זה לגלוש בהילטון כשיש צפונית כמו שצריך.

ווידאו פרי-סטייל מדהב

היבלות בכפות הידיים נרפאו

החתכים ברגליים הגלידו

שריר הכיבורת כבר לא כואב

שריר התאומים מזמן השתחרר

ורוח אין

השנה דילגנו על סיני בסוכות בגלל כל מיני אילוצים של עבודה וילדים. יש משהו נחמד לראות ווידאו ממקום שגלשת בו. הכרות אישית עם המצופים :) סוג של נחמה.

Tilo und Andi in Dahab from Tilo Eber on Vimeo.

הפרדיגמה של הגלישה - אלקטרונים בפלנינג

המונח "גלישה" משמש בתחומים שונים ומגוונים, החל במה שאני עושה עכשיו (גולש באינטרנט בשתיים בלילה) וכלה במה שאני רוצה לעשות (לגלוש רוח וללכת לישון). ברור שבין כל הפעולות האלו, שכולן נקראות גלישה יש הבדלים אדירים ולכאורה דמיון מועט בלבד, ובכל זאת כולן נקראות גלישה. איך זה? מה הקשר בין שימוש נלוז במשאבי רשת המחשוב לבין רכיבה על גלים? מה המשותף לגלישת מצוקים ודאיה?

באחת הפעמים שגלשתי על אמת לאחרונה, כלומר גלשתי רוח, עבדתי די קשה. הסיבה היתה שהרכבתי מפרש 6.0 והרוח בינתיים ירדה. אייל שלף למשל גלש עם 7.3 באותו זמן. בכל זאת הצלחתי לשמור על פלנינג לפחות חלק מהזמן ונהנתי. היו הרבה אנשים במים ומדי פעם הצטלבתי עם מישהו, רכבנו פנימה על אותו גל או חלפנו זה על פני זה, וכולם חייכו. לא סתם חיוך. חיוך רחב, אמיתי, מאוזן לאוזן, חיוך שמתחיל עמוק עמוק בפנים ופורץ החוצה מבעד לכל המעצורים והעקבות.

הרעיון שעומד בבסיס של כל גלישה הוא חוסר מאמץ. באנגלית זה כמובן נשמע יותר טוב, Effortlessly. מיילס דייוויס הוציא תקליט בשם Birth of the Cool. נגני הג'אז הגדולים של דור הבי-בופ ניגנו ללא מאמץ. המנגינה יצאה בטבעיות מהראש שלהם אל הסרעפת והריאות דרך האצבעות ישר אל הכלי שנהיה ממש חלק מגופם. הם עמדו כמעט ללא תנועה, בפנים שלוות, ופשוט נתנו לקטע לזרום החוצה. Cool.

דוגמא מוכרת נוספת היא להקות של ציפורים נודדות. כשהחסידות או הברווזים מסתדרים בראש חץ, הציפור שבראש הלהקה עובדת הכי קשה כנגד הגרר (חיכוך). הציפורים שאחריה דואות על מערבולות קצה הכנף שהיא מייצרת ומתקדמות  בתעלה שהיא "חצבה" באויר שיונקת אותן קדימה. זהו אגב אחד המודלים של העל-מוליכות. האלקטרונים נצמדים ועוקבים במסלולים של קודמיהם בהם יש פחות התנגשויות עם גרעיני האטומים שמסביב.

הפרדיגמה של הגלישה תופסת כמעט בכל תחום וכמעט בכל מצב. הרכבות המהירות בעולם שנבנו לאחרונה בשנגחאי ובביג'ינג גולשות במהירויות של 500 קמ"ש ויותר על גל בשדה המגנטי שעליו הן צפות. אפשר להסביר באופן פשטני כיצד מושגת התנועה: עוצמת השדה בקדמת הקרון גבוהה יותר לעומת השדה בחלקו האחורי וכך הרכבות גלושות במורד כל הזמן. העקרון של הסבר מדוייק לא שונה בהרבה. זאת ועוד, השדה המגנטי שעליו צפים הקרונות מיוצר על ידי שימוש בעל-מוליכים. על מוליכות (Super-Conductivity) היא תופעה פיזיקלית קוונטית שבה אלקטרונים גולשים בתוך החומר העל מוליך כמעט ללא התנגדות. זה ההסבר המדעי - האלקטרונים בפלנינג. תופעת העל מוליכות יכולה לקרות בחומרים מסויימים כשמקררים את החומר לטמפרטורות נמוכות מאד. המחקר המדעי מתרכז בלהעלות את הטמפרטורה שבה זה מתחיל לקרות.

לאווירונאוטים ולשייפרים יש מטרות דומות. ההבדל העיקרי הוא באמצעים העומדים לרשותם למרות שבפועל, בסופו של דבר, הם מגיעים לתוצאות די דומות. כשמטוס ה- F-16 הוצג לראשונה עולם התעופה כולו נדהם מהצורה החדשנית שלו. צורתו של ה- F-16 נועדה לנצל עד כמה שניתן את העילוי שיוצר גוף המטוס מבלי לפגוע ביכולת התמרון שלו. ה- F-16 לא טס ישר אלא אם נעשים כל הזמן תיקוני כיוון של משטחי ההיגוי. מדובר במטוס בעל יכולת תמרון מופלאה שבן אנוש לא יכול להטיס ללא מערכת היגוי ממוחשבת שדואגת לבצע כל הזמן את התיקונים האלו באופן אוטומטי. טייס F-16 לא מזיז ישירות את משטחי ההיגוי אלא מעביר פקודה למחשב לאן הוא רוצה לטוס. ה- F-16 "עולה לפלנינג" רק כשעוברים את מהירות הקול. אז הכל מסתדר והמטוס יציב כמו סלע (שמונח על ענן). אפשר להשוות את ה- F-16 לגלשן Wave רדיקלי בנפח 60 ליטר. בלי 30 קשר הוא לא יציב. מתכנני הסוחוי 27 (בתמונה למעלה) כיאה לבני התרבות הרוסית, לקחו את העיקרון של טיסה לא יציבה סטטית צעד אחד רחוק מדי ותכננו מטוס שיכול לעצור באמצע Back-Loop מבלי להזדקר ואז להתחיל לטוס אחורה. סוג של Free Style. האירונאוטיקה של המטוס הזה כל כך רדיקלית, צמד המנועים שלו כל כך חזק ובעיקר הטייסים שלו כל כך מופרעים עד כדי כך שפעם בכמה שנים הם מתרסקים על הקהל במפגנים אירובטיים. במפגן האווירי לכבוד 50 למדינה, סוחוי 27 אוקראיני ביצע את התרגיל הזה 20 מטר מעל הים בחוף הילטון. למזלנו, מועדון הגלישה של קיבוץ מעגן מתמקד כרגע בציוד של Bic ו-Starboard.

גלישה היא פעולה של איזון. שיווי משקל, לא יותר. בגלישת רוח זה מתבטא במיומנות של חלוקת משקל הגוף כך שהאנרגיות של הגלים, הרוח, הגובה, הזרם, יקחו אותנו קדימה. כשמצליחים לעשות את זה נכון אי אפשר לעצור את החיוך. הוא פשוט פורץ החוצה.

בחינה של כל המופעים השונים של המונח גלישה מגלה שלמרות השוני הגדול, ישנם כמה מאפיינים משותפים. לא כל המאפיינים מתבטאים בכל סוגי הגלישה אבל לפחות כמה מהם מופיעים יחד בכל סוג.

1. חוסר מאמץ
2. ניצול אנרגיה חיצונית
3. חיכוך אפסי
4. מעבר של מכשול/רמה אנרגטית כדי להגיע למצב הגלישה
5. שמירה על שיווי המשקל במצב הגלישה
6. צימוד המסלול של להקת גולשים
7. אופורטניזם
8. הסבר לא משכנע

המאפיין הראשון שכבר הוזכר הוא כמובן חוסר המאמץ. מצב הגלישה מאופיין בשהייה סטטית, ללא מאמץ במצב שבו התנועה או הרווח (Gain) מושג באמצעות האנרגיה מהסביבה. במקרה של גלישת רוח, בזמן הגלישה, עוצמת הרוח מספיקה כדי שהגולש ינוע קדימה ללא כל מאמץ מצידו. כל שהגולש נדרש לעשות הוא לשמור על איזון על מנת שהרוח תמשיך לדחוף את הגלשן ולדאוג להיגוי. גולשי גלים נדרשים לשמור על שיווי המשקל על הגלשן ולשמור אותו במקום הנכון על הגל כך שימשיך לגלוש כל הזמן בירידה.

המאפיין השני הוא הניצול של אנרגיה חיצונית. גולשים תמיד ישתמשו בפוטנציאל מקומי של אנרגיה בשדה שבו הם גולשים. גולשי גלים רותמים את אנרגיית הגל, גולשי רוח את הרוח, דואים וציפורים ירתמו את התרמיקות (זרמי אויר אנכיים) כדי לצבור גובה ואז יגלשו במורד אל התרמיקה הבאה.

אחד המאפיינים החשובים ביותר של מצב הגלישה הוא חיכוך אפסי. כאן מתבטאת יותר מכל איכות מכשיר הגלישה. הבדלתי כאן בעבר בין הפלגה או שייט לבין ריחוף (פלנינג) שהוא למעשה מצב הגלישה. במצב של פלנינג החיכוך של הגלשן במים יורד בבת אחת כמעט לאפס. הגלשן מרחף מעל המים כשלמעשה המגע העיקרי שלו עם המים הוא הסנפיר שנחוץ כדי לשלוט בכיוון והוא הקש האחרון שמחבר את הגלשן למים.

המעבר ממצב ההפלגה שבו הגלשן ופני המים צמודים אל מצב הגלישה מאופיין בירידה חדה ופתאומית של החיכוך. כדי לעבור ממצב שיוט אל מצב הגלישה יש צורך לעבור מחסום אנרגטי, נקודה קריטית שמעבר לה החיכוך יורד והגלישה מתחילה. בגלישת גלים, הרגע של תפיסת הגל הוא החלק הקשה ביותר. הגולש נדרש לא רק לזהות בדיוק את הרגע הנכון שבו אפשר לעלות על הגל אלא גם לחתור על מנת להגיע למהירות מסויימת שתאפשר לגל לקחת אותו. לגל אין מספיק כוח כדי להאיץ את הגלשן ואת הגולש ולאסוף אותם איתו. את הכוח הזה צריך הגולש לספק בדיוק ברגע הנכון. מכיוון שזהו כוח גדול יחסית, אין לגולש מספיק אנרגיה להתמיד בו לאורך זמן ולכן התזמון כל כך חשוב. גולשי גלים מיומנים ובעיקר גולשות יודעים לתת בדיוק את הכוח הנדרש בזמן הנכון. גולשים פחות מיומנים מבזבזים יותר אנרגיה כדי לבצע את המעבר. גם בגלישת רוח קיים מחסום דומה. גולשים מיומנים מצליחים להיכנס לפלנינג מהר יותר על ידי כך שהם מצליחים להוציא לרגע את הגלשן מהמים ולהקטין את החיכוך כך שהגלשן יעבור לרגע אחד את הנקודה הקריטית שבין מצב ההפלגה למצב הריחוף. ברגע שהגלשן נמצא במצב הריחוף החיכוך קטן מיידית ועוצמת הרוח מספיקה כדי להאיץ אותו ולשמור אותו במצב הזה. מרגע זה תפקידו של הגולש מסתכם בלשמור על המצב הזה ולתור אחר הזדמנויות להעלות עוד את הרמה האנרגטית שבה נשמר שיווי המשקל.

השמירה על מצב שיווי המשקל של מצב הגלישה היא המיומנות העיקרית של הגולש. כאשר אין מחסור באנרגיה, כשהגלים גבוהים והרוח חזקה המשימה היא בעיקר להשאר על הגלשן ולא להתרסק אבל כשהמצב גבולי והאנרגיה של הרוח לא מספיקה גולשים מיומנים מצליחים בכל זאת לשמור על מצב הגלישה על ידי הורדה של החיכוך ואיסוף אנרגיה ממקורות נוספים כמו הגלים והזרם יחד עם תרומה של אנרגיה ממקורות עצמיים כלומר פימפום. האמצעי היעיל ביותר הוא הורדת החיכוך על ידי שמירה של גוף הגלשן שטוח ובחירה נכונה של המסלול על פני המים. בנוסף יש לגולש את היכולת לבחור כמה אנרגיה פוטנציאלית הוא מוכן לאבד על ידי עליה או ירידה מהרוח.

הצימוד של מספר גולשים ללהקה במסלול משותף עובד מעולה לציפורים, לאלקטרונים וגם לגולשי רוח אבל פחות לגולשי גלים כמובן.

יש אנשים שגולשים דרך החיים. לפעמים קוראים להם, שלא בצדק, אופורטניסטים ולעיתים אפילו בקונוטציה לא מחמיאה. הם יודעים מתי לרכז מאמץ ומתי להרפות כדי לרתום את האנרגיות מסביבם, לתפוס את הגל ולגלוש עליו קדימה. הם מזהים הזדמנויות, יודעים לאן נושבת הרוח, קוראים את המפה נכון ויודעים תמיד לשבת בפיק. אפשר לזהות את האנשים האלה בקלות. הם פשוט רוב הזמן מחייכים.

ועוד קו מנחה אחד משותף אחרון. בד"כ קשה מאד להסביר את תופעות הגלישה. אף אחד לא בדיוק מבין איך זה עובד וקשה מאד ללמד ולהסביר איך בדיוק לעשות את זה אבל זה קורה וזה כיף.

תמונה: SU 27 על ידי Dmitry A. Mottl מתוך וויקיפדיה (רישיון GNU)

עם אין רוח תאכלו קציצות (או חצילים במיקרו, מרק אינסטנט עם קציצות בשר ושאר טריקים לאבות עסוקים במטבח)

נכון שלפעמים זה נראה פה כמו אודטה דנין (שוורץ?) עם שערות על החזה? מה לעשות, ככה זה, גם גולש וגם אופה.

היום דווקא הייתה רוח אבל עד שאשתי הגיעה ותפסה פיקוד על הילדים, נשארו רק שאריות. מפרש 6.0 הספיק בקושי אבל היה סוול מגניב ובסך הכל היה קצר אבל נחמד. שוב דרכתי על מדוזה אבל במזל, על הגב. עדיין זה מגעיל.

התחזית לימים הקרובים קצת מוזרה. חלק מהמודלים צפו היום רוח אבל לא בעוצמה שהגיעה בצהריים. לעומת זאת כל המודלים מסכימים שמחר ומחרתיים יהיה יותר חלש מהיום ואילו ביום ראשון תגיע הצפונית האמיתית. נראה. בינתיים אני ממשיך לחשוף סודות מהמטבח המשפחתי.

אני מאד אוהב חצילים. כשהייתי קטן אמא שלי הייתה מכינה מוסקה עם חצילים, תפוחי אדמה ובשר טחון. זה היה מאכל מאתגר מבחינת ההשקעה, נוטף שמן ואגדי. מתחת לשכבות החצילים המטוגנים וריפודי הבשר הטחון נחה שכבה נאה של פירה מושחם שספג את כל המיצים שהגירו החצילים והבשר מלמעלה. האם המאכל הזה חוקי בימינו דלי הכולסטרול? בספק רב. נראה לי שאם אני אכין אותו לחברה' תגיע אלינו משלחת של המועצה לשלום הילד. חוץ מזה לא נראה לי שהם יסכימו בכלל לטעום את זה שזה דווקא טוב כי ישאר יותר בשבילי. בכל אופן, הזמנים האלו חלפו ואמא שלי מעדיפה טיולים בעולם על פני הכנת מוסקה במטבח (היא עכשיו בקוסטה בראבה לדעתי). כדי לא להסתבך אני מצהיר בזאת שהיא עדיין מבשלת מדהים אבל מוסקה היא מזמן לא הכינה. גם לא לזנייה.

אשתי לעומת זאת אלרגית לחצילים. היא מוכנה להכין סלט חצילים מדי פעם אבל היא לא תאכל את זה. הבעיה עם החצילים היא שזה אבו-ג'ראס לא נורמלי לשרוף אותם על הכיריים ולנקות אח"כ. לעומת זאת במיקרו זה סיפור אחר לגמרי. אני מאד אוהב לבשל במיקרו. בישול במיקרו זה מדע מדוייק. לכל מיקרו צריך להתרגל, ללמוד את האזורים החמים שלו, את זמני הבישול שלו ואת הרדיוס האופטימלי ממרכז הצלחת.

פעם במיטבחון של חברת סטארט-אפ שנמכרה מאז כבר שלוש פעמים התערבתי עם מנהל הפיתוח שאני מרתיח כוס מים במיקרו יותר מהר ממנו. זה התחיל בזה שהוא היה עסוק מאד בלמצוא את הזמן המדיוק שדרוש לחימום האספרסו שלו ונגמר בדיוק דקה וארבעים שניות אח"כ בניצחון שלי. בכל התערבות יש טיפש ורמאי ובמקרה הזה ראיתי שהוא מניח את הכוס בדיוק באמצע הצלחת המסתובבת. אחרי דקה כשהמים לא רתחו, לקחתי כוס אחרת ושמתי אותה בשני שליש הרדיוס של הצלחת. ארבעים שניות אח"כ המים רתחו ועלו על גדות הכוס. הרווחתי 100 שקל.

חצילים במיקרו

בחזרה לחצילים. שני חצילים מפונצ'רים כמה פעמים במזלג (שלא יתפוצצו) מונחים בתוך כלי פיירקס עם מכסה למשך 12 דקות במיקרו בעוצמה מלאה. אם אחרי 12 דקות הם לא נפולים כמו השדיים של סבתא שלכם, תנו להם עוד חמש דקות. הקליפה יורדת בקלות. עכשו יש רגע של החלטה. אם הם מלאים בגרעינים מוסיפים להם בצל גדול קצוץ דק דק לקוביות קטנטנות, רבע כוס שמן (לא שמן זית) ומלח לפי הטעם ומועכים במזלג עד לקבלת המרקם המועדף עליכם. אם הם בשרניים וכמעט ללא גרעינים מוסיפים שתי שיני שום קטושות ומיץ מחצי לימון. במקרה השני כדאי לקרר אותם לפני הסעודה. בכל מקרה כדאי לצחצח שיניים אחריה. היחיד שהסכים לאכול איתי היה דווקא הקטן בן השנתיים שזלל לי את כל החצי פיתה עם הסלט הראשון שהכנתי לעצמי ואח"כ היה מסריח כמו פועל בניין רומני אחרי הפסקת צהריים. הערה אחרונה לגבי החצילים: מי שחייב את הטעם של השרוף יכול לקחת את החצילים המוכנים אחרי המיקרו ולשים אותם על להבה של כיריים לעוד דקה-שתיים.

כל זה לא פותר את הבעיה של הילדים. מה עושים בערב חורפי קודר אחרי יום בעבודה או בבוקר סגרירי אחרי דרומית? במקרים האלה הפתרון הוא מרק. אפשר להכין מרק ב-10 דקות, בחצי שעה או בשעתיים.

במקרה הכינותי מראש קציצות

250 - 300 גרם הודו טחון או חצי בקר חצי עוף או רק עוף (אבל לא רק בקר).

ביצה אחת

קישוא אחד, ודלעת או גזר מגוררים דק

שתי כפות פירורי לחם.

הכל לקערה (אפשר של מערבל מזון) ומערבלים לאט או לשים ביד 5 - 10 דקות. אם רטוב מדי מוסיפים פרורי לחם.

בידיים רטובות מקצצים קציצות קטנות (3 - 4 ס"מ קוטר כל אחת) ומסדרים בשורות עם רווחים בתוך כלי להקפאה.

מכניסים למקפיא ושוכחים.

מרק עם קציצות בשר בעשר דקות

ביום סגריר שמים סיר עם מים על האש (נניח כוס וקצת לכל מנה), מוסיפים קצת מלח ושמים 2 - 3 קציצות (ישר מהמקפיא) לכל מנה. זהו. אפשר לאכול רק את הקציצות. כדאי לשתות גם את המרק. אפשר להכין ליד אורז לבן.

מרק עם קציצות בשר בחצי שעה

אותו דבר כמו קודם עד שלב הסיר על האש.

שמים בסיר רבע כוס שמן, שן שום חתוכה לפרוסות דקות, כמה בצלים מקולפים וירקות ממה שיש בבית כמו למשל כמה גזרים קלופים וחתוכים גדול, עגבניה חלוטה קלופה, קישואים שטופים הייטב חתוכים גדול, דלעת, תופחי אדמה, עלי סלרי שטופים הייטב הייטב יתנו שידרוג אימתני. נותנים לשמן לעשות את שלו, מוסיפים מים עד שכל הירקות מכוסים, מלח לפי הטעם ואת הקציצות מהמקפיא. 20 - 30 דקות מקס.

מרק בשעתיים גדול עלי.